פרשת וירא

נשלח 3 בנוב׳ 2012, 21:29 על ידי רסקי אסנת   [ עודכן 3 בנוב׳ 2012, 22:07 ]

פרשת וירא טומנת בחובה כמה סיפורים חשובים כמו סיפור סדום ועמורה ועקדת יצחק, אך בחרתי דוקא לספר השבוע על חלק אחר בפרשה העוסק בהכנסת אורחים. כהרגלי בקודש אני משתדלת לספר על ערך הקרוב לחיי הילדים והשבוע נקרה בפני מקרה של שני תלמידים שלא כיבדו זה את זה בהכנסת אורחים אחה"צ וכמעט שהתגלגלו לחרם חברתי הדדי. האירוע בין שני התלמידים שימש כגורם מזמן לשוחח על חשיבותה של הכנסת אורחים.
בפרשה מתוארות הכנסת האורחים של אברם והשתדלותו הרבה לכבד אנשים זרים שהגיעו לאוהלו, אבל יש בפרשתנו מכניס אורחים שני והוא לוט בן אחיו. גם הוא ידע לקיים את מצוות הכנסת אורחים! כשבאו המלאכים להודיע לו על הפיכת סדום ועמורה, גם לוט ישב בשער סדום, קם לקראתם והכניסם הביתה. אז מדוע אם כך מוזכר רק אברהם אבינו בספרות חז"ל כמכניס אורחים דגול, ואין אדם מדבר על לוט?
באחד מביקוריו של רבי לוי יצחק מברדיטשב בעיר לבוב, פנה הצדיק לביתו של אחד מעשירי העיר, וביקש להתארח בביתו. העשיר, שלא הכיר את הברדיטשב, דחה את הרב ושלח אותו לחפש אכסניה לעוברי דרכים.
יצא משם רבי לוי יצחק ופנה אל ביתו של מלמד התינוקות של לבוב, שקיבל אותו בסבר פנים יפות, האכילו, השקהו, דאג לו למיטה, וזאת בלי שידע מיהו המיוחס שבביתו. אלא, שאחד מבני העיר, שהכיר את רבי לוי יצחק, ראהו נכנס לבית המלמד, הפיץ את בואו של הצדיק לעיר.
לא חלף אלא זמן קצר, ומרבית יהודי העיר נאספו ליד ביתו של המלמד, וביקשו לראות זיו פניו של הצדיק.
בין הבאים היה גם אותו עשיר, ששלח מביתו את הצדיק בבושת פנים, ועתה, משהבין כי מדובר היה בצדיק עצמו, ניגש אל הצדיק ולבקש סליחתו על הדרך בה התנהג עמו.
"רבי, לא הכרתיו קודם ולכן לא פתחתי ביתי בפניו", הוא אמר.
"עכשיו מזמין אני את כבודו להתארח בביתי, כפי שעושים כל הצדיקים הבאים לעירנו".
פנה אז רבי לוי יצחק אל הקהל הרב, ששמע את דבר העשיר, ואמר להם:
"אתם יודעים מהו ההבדל בין אברהם אבינו לבין לוט? כתוב בתורה ששניהם קיבלו אורחים בסבר פנים יפות!".
"מדוע רק אברהם אבינו השאיר את חותמו כמכניס אורחים שדלתו תמיד הייתה פתוחה לעוברים ולשבים ואין אדם מדבר היום על סגולתו של לוט?".
אצל לוט –כשהכניס את אורחיו- נאמר "ויבואו שני המלאכים סדומה", ואילו אצל אברהם אומר הכתוב: "וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו"
לוט ראה שמדובר היה במלאכים ולכן מיהר להכניסם לביתו. אילו היה מדובר באנשים "פשוטים", לא היה מכנסים לביתו.
אברהם, לעומתו, ראה שבאים אנשים. הוא לא ידע כי הם מלאכים. הוא ראה יגעים, מכוסים באבק, זקוקים למאכל ומנוחה, ולמרות כל זאת הכניסם לביתו בכל הכבוד הראוי.
כל אחד רוצה להכניס לביתו מלאכים...
אבל מכיוון שהמלמד נהג בי מידת הכנסת אורחים ראויה, אין כל סיבה שאחליף את האכסניה שלי".

יש הכנסת אורחים ויש הכנסת אורחים... 
שבת שלום!
אסנת

 

Comments